ג'ו-ג'יטסו Ju Jitsu
אומנות הלחימה ג'ו-ג'יטסו היא מהעתיקות בעולם
הג׳ו- גיטסו נחשבת לאומנויות הלחימה של הסמוראי. בתקופה הפאודלית של יפן במאה השביעית, תקופת שלטונו של הקיסר היפני, היו הסמוראים כוח מדכא ומגן אשר שלט בכל הנעשה בממלכת הקיסר. סמוראים אלו שלטו בכל כישורי הג’ו- גיטסו. למרות שעיקר התמחותו של הסמוראי בחרב, הוא פיתח את טכניקת הג’ו- גיטסו להכנעת יריביו (השימוש בחרב נאסר בשנת 1876). את שלבי התפתחות הג’ו- גיטסו ניתן לחלק לשלוש תקופות: המאה השביעית: בה נבנה הדגם הבסיסי של השיטה. המאה ה-16, 17: היו תור הזהב לאומנויות לחימה ביפן, בפרט לאומנויות לחימה בידיים ריקות. תקופה בה הג’ו- גיטסו הותאם למצב החדש, הפסקת המלחמות הגדולות ביפן. הג’ו- גיטסו קיבל סגנון תנועתי יותר ונבנו שיטות חדשות, משופרות, המבוססות על השיטות הישנות. המאה העשרים: המאסטרים ברחבי העולם התאימו את שיטת הלחימה הזו לתקופה המודרנית ולנוחיותם. הג’ודו פותח בידי פרופסור גיגורו קאנו ב-1882. שיטת לחימה זו מבוססת על: הנפות, השלכות ותפיסות. האייקידו פותח בידי מוריהיי אואשיבה. שיטת האייקידו הדוגלת בקיומה של הרמוניה בין הגוף לנפש.
“ג’ו ג’וטסו” הנו שם כולל לאמנויות לחימה בהן עשו שימוש הסמוראים. שיטות ג’ו ג’וטסו שונות הן המקור לג’ודו, לאייקידו ולג’ו ג’יטסו ברזילאי. ראוי להבדיל בין הג’ו ג’וטסו, אשר שימשה כאמור את הסמוראי “איש הצבא”, ובין הנין ג’וטסו, שיטת לחימתם של הנינג’ה – “סוכני החרש”, “המרגלים” ו”אנשי הלוחמה הזעירה”, בתקופה הפיאודלית ביפן.
“אמנות עדינה” מעבירה את הרעיון המרכזי שמאחורי שניהם הג’יו ג’יטסו היפני והג’יו ג’יטסו ישראלי – הרעיון של שימוש בכוח בצורה האפשרית היעילה ביותר. לא להפעיל כוח נגד כח, אלא להשתמש בטכניקה יעילה בצורה אינטליגנטית כדי להתגבר על תוקפנות היריב. זוהי ליבת הפילוסופית של הג’ו ג’יטסו, אדם קטן יכול בקלות להביס אדם גדול וחזק ממנו.
במבט על ההיסטוריה של אומנות מרתקת זו, ניתן ללמוד כי למעשה שורשיה של אומנות זו אינם ברורים להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו קרטה, ג’ודו, אייקידו שיש להם אב מטווה דרך שממנו נוצרה השיטה, לג’ו-ג’וטסו אין מקור רשמי ברור להתפתחותה. הידע, הועבר ממורה לתלמיד תוך שיפור והפקת לקחים מן השטח, בדרך של לימוד כתורה שבעל פה מאב לבן בצורה סודית משפחתית. כדי לנסות להבין את שורשי השיטה, אנו צריכים לדמיין את צורת לחימתם של הסמוראים. כלי הנשק המרכזי של הסמוראי הייתה החרב היפנית האגדית – קטאנה. תורת הלחימה בחרב נקראה – קן ג’וטסו טכניקת חרב. ולימדה שימוש נכון בחרב, שליפה וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכול לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר, כך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסין נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג’ו-ג’וטסו. מכאן שיש קשר הדוק בין אמנויות לחימה סיניות ובין אומנות הג’ו-ג’וטסו של הסמוראים. אומנות הג’ו-ג’וטסו נקראת גם “אומנות אם” כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות, המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.
שיעור ניסיון חינם וללא התחייבות,
כדי שתוכלו להתרשם ולחוות בעצמכם
ניתן להצטרף לאימונים בכל שלב וללא כל ניסיון בענף ספורט אחר. הקבוצות מחולקות לפי גיל, ובנוסף קורסים יעודיים לנשים בלבד.
שיטת קרב מגע הינה כלי להעצמה אישית בכל תחומי החיים וממולצת מאוד לכל אחד ואחת מאתנו.
